ועוד עלינו

התושבים הראשונים היו משוחררי צה"ל בוגרי מלחמת תש"ח החברים בארגון נוטרי ציון מהצבא הבריטי. חברים בארגונים ההתיישבותיים יעז"ק (יהודים עולי זאכו כורדיסטאן) והמזרחי.

מוצאם היה מעירק, פרס, סוריה ותורכיה שעלו לארץ עשרות שנים לפני קום המדינה. ההתארגנות החלה מייד עם שחרור ירושלים מהמצור, אולם רק בשלהי 1949 תכנית ההתיישבות הגיע לביצוע.

מטרת הגרעין היתה לתפוס שטח ובכך למנוע מהערבים לחזור למקומות מהם ברחו, ליצור תשתית לקליטת העלייה, להפריח השממה בעבודת האדמה ולהיות חלק מענךף התעשייה החקלאי שמייצר מזון ו"מאכיל" את עם ישראל. הם נהגו להיפגש פעמיים בשבוע בירושלים ולבחון ארבע הצעות התיישבות המיקום הנבחר היה הכפר הנטוש אל-בריה שבפרוזדור ירושלים בואך גזר.

בשלושת החודשים הראשונים לעלייה לקרקע שהו במושב רק הגברים למשימות שיפוץ בתי הערבים שברחו, קבורת גופות ערבים שנשארו בשטח ממלחמת הקוממיות, הכשרת השטח לבנייה ושמירה, כאשר הנשים והילדים נשארו מאחור בירושלים.

בשנות החמישים המוקדמות יצאה משלחת של חברי הגרעין המייסד מהמושב למחנות העולים (מעברות) בבית ליד ופרדס חנה על מנת לשכנע משפחות שעלו לאחר מלחמת העצמאות לבוא ולהתיישב במושב שהלך והתרוקן מיושביו הראשונים לאור המצב הבטחוני הרעוע, הקרבה לגבול ומסתננים רבים. בעקבות המבצע עברו למושב משפחות עולים חדשים מטריפולי ומעיראק. רבות מהמשפחות שהגיעו בגל ההתיישבות השני עדיין נמצאות במושב.

בתחומי המושב היה מספר רב של בורות מים ובארות שהיו חלק מהכפר הערבי אל ברייה, אולם כל אלו נסתמו במהלך השנים מטעמי בטיחות. השרידים היחידים הקיימים במושב עזריה לכפר הערבי ששכן במקום עד למלחמת השחרור הינם שני מבנים, האחד

מבנה בטון המשמש כמחסן ועליו עדיין ניתן להבחין בפגיעות ירי, ומבנה אבן אשר ככל הנראה שימש כמבנה ציבורי בכפר הערבי הנטוש.

השם סמלי, וניתן למושב ע"י יצחק בן צבי שלימים יהפוך לנשיאה שני של ישראל. אולם יש הגורסים כי המושב נקרא על שמו של עזריה בן אמציה מלך יהודה (מלכים ב' ט"ו 1). אחרים רואים בשם עזריה את ראשי התיבות של המשפט "עולי זאכו ראו ישועת ה'". (זאכו עיר בכורדיסטאן, עיראק).